מניסיוננו- הכנת סרט דוקומנטרי הינה ההפקה הכי מורכבת ואתגרית שיש!
ישראל היא 'מעצמה' בהפקת סרטים דוקומנטריים. בכל שנה, מופקים בארץ מעל 400 (!) סרטים דוקמנטריים, בהפקה מקצועית, ועוד אלפי סרטי דוקו יותר קצרים, שהופקו בצורה פחות מקצועית (סוג של הפקות בייתיות). הסיבה העיקרית היא כי יש בארץ המון סיפורים מעניינים. כמעט כל אדם בוגר, נושא איתו סיפור חיים מעניין, שמשלב בתוכו סיפורים שקשורים לאירועים היסטוריים בעולם, או סיפורים שקשורים ישירות להיסטוריה של עם ישראל וארץ ישראל. כמובן, ככול שהסיפור יותר מעניין, כך התפוצה שלו תהיה יותר גדולה, כולל הקרנות בבתי הקולנוע. מנגד, סיפורי דוקו-אישי שמספרים את סיפור חייו של אדם בוגר, שגם נקראים סרטים ביוגרפים, אם הם פחות מחוברים לאירועים הסטוריים משמעותיים, סרטים אלו יהפכו להיות יותר סרטים משפחתיים, שמוצגים בעיקר למשפחה הקרובה והחברים של המספר, או המספרת. ננסה במאמר זה לציין את האתגרים העיקריים איתם אנחנו מתמודדים בהפקת סרטים דוקומנטריים.
האם אתם מעוניינים להכין סרט דוקומנטרי על קרוב משפחה מבוגר?
קחו בחשבון שהכנת סרט דוקומנטרי, או דוקו-אישי, מאוד מורכבת ואתגרית
ראו דוגמת הפקת סרט דוקו-אישי של מספר בודד
מדובר על סרט דוקו-אישי באורך של כ- 45 דקות, שלדעתנו מעניין בעיקר את המשפחה הקרובה שהזמינה את הסרט, בעיקר מכיוון שמדובר על סיפור של אדם אחד בלבד, שמצולם רק בבית שלו, וכמעט כל מה שהוא סיפר נכנס לסרט. אין ספק שסרט כזה הוא נכס משפחתי, לטובת אדם בן 90 שסיפר את סיפור חייו.
מה ההתמודדות העיקרית בתהליך הכנת סרט דוקומנטרי?
אלה הנושאים העיקריים איתם אנחנו מתמודדים בתהליך הכנת סרט דוקומנטרי:
1. סיפור מעניין- סרט דוקומנטרי נועד להציג סיפור אמיתי, שאותו מעוניינים להעביר בצורה הכי אותנטית. אבל, על מנת שהסרט גם יצליח, יעניין את הציבור הרחב, כך שאולי אפילו יוקרן בבתי קולנוע, הוא קודם כל צריך להיות עם סיפור מעניין שמי שצופה בסרט מתחבר אליו ריגשית. לכן, צריך אנשי מקצוע בתחום הכתיבה, שיודעים לבצע תחקיר מקיף על נשוא הסרט/המספר, להבין במדוייק את הסיפור העיקרי של חייו, ומתוכו לדלות את אבני הדרך המרכזיות היותר חשובות מבחינת הסיפור, ובהם למצוא את הנושאים היותר מעניינים, שבהם הציבור יכול להתחבר ריגשית. לצורך כך נדרשת כתיבת תסריט, שמבוססת על התחקיר שבוצע, שמציג את הסיפור בצורה הכי מעניינת ומרגשת.
2. חיבור ריגשי חזק בין המעורבים בהפקה- בדרך כלל שואפים שצוות ההפקה של סרט דוקומנטרי יהיה מצומצם, כך שהמעורבים לא ירגישו 'מאויימים' על ידי צוות גדול, כמו שמקובל בהפקות של סרטי קולנוע. בנוסף, מאוד חשוב שכל מי שמעורב בהפקה, יהיה מחובר ריגשית לדמויות העיקריות שבסרט הדוקומנטרי. ככול שהחיבור חזק יותר, כך גם הדמויות נפתחות ריגשית, ומשתפות בצורה הכי אמינה ואותנטית. את זה אי אפשר 'לזייף'. כשיש חיבור, גם התוצאה יותר אמינה ומרגשת, וגם העיניין בסרט גדל. זה נכון במיוחד, כאשר מדברים על הפקת סרט דוקו-אישי, שאז החיבור הרגשי בין המעורבים יכול לעבור לציבור רחב.
3. צילומים בלוקיישן בו התרחש הסיפור בפועל- מידת העיניין בסרט הולכת וגדלה, ככול שיש קשר מלא בין הסיפורים, לבין מה שמצולם בפועל. כלומר, הסיפור יותר מעניין אם הוא מצולם במקום שבו הסיפור התרחש. אבל, ברוב הסרטים הדוקומנטריים שאנחנו צילמנו, מדובר על אנשים מבוגרים, ואפילו מבוגרים מאוד, שבהרבה מקרים מתקשים להתנייד למקומות שונים בהם הסיפורי התרחשו, ומעדיפים לשבת בבית בצורה נוחה על כורסא, ולספר את סיפורם. לא משנה כמה הסיפור מעניין, הוא פחות מרגש ומשפיע אם הוא מצום בבית המספר, ולא בקום בו התרחש הסיפור. שלא לדבר על כך שבכדי לצלם בלוקיישנים חיצוניים, מדובר על התארגנות לוגיסטית מורכבת, שמייקרת משמעותית את ההפקה של סרט הדוקומנטרי, מה שמונע את הביצוע של הצילום בלוקיישן.
4. ריבוי נקודות מבט- גם כאשר מדברים על סרט דוקו-אישי, זה לא מספיק לשמוע רק את הסיפור של הדמות הראשית (המספר). מאוד מומלץ לשמוע דמויות נוספות, שמכירות את הסיפור האישי, ומציגות את מבטן על אותם אירועים. בכך הם מרחיבים את נקודות המבט של הסיפור, ומגדילות את העיניין בסרט. שוב, לצערי גם זה מגדיל את עלויות ההפקה, כי נדרשים ימי צילום נוספים עבור המספרים הנוספים, שגם מצולמים במקומות שונים, כך שבהרבה מקרים הצילומים בסופו של דבר לא יוצאים לפועל ממגבלות תקציב, ובכך נפגש הסרט.
5. עריכה ממוקדת- על מנת שהסרט המוגמר אכן יהיה מעניין, חשוב לדבוק בתסריט המקורי שהוכן לסרט, ולמקד את העריכה רק באותם סיפורים. בהרבה מקרים, מי שהזמין את הסרט, 'מתאהב' בחומרי גלם רבים, ומבקש לשתף גם אותם בסרט, למרות שהם פחות קשורים לסיפורים העיקריים שגובשו בתסריט, והופכים את הסרט לארוך, ולפעמים למייגע. ברור שהסרט יהיה מעניין עבור המשפחה הקרובה של מזמין הסרט, אבל אז הסיכוי שהסרט יעניין את הציבור הרחב קטן בהרבה.
לסיכום, הכנת סרט דוקומנטרי, ובמיוחד סרט דוקו-אישי, מאוד אתגרית, ומחייבת כתיבת תסריט מעניין ומעורר רגש, צוות הפקה שמחובר ריגשית למספר, ועריכה ממוקדת שיוצרת סרט דוקו מעניין ונוגע, שאפילו יכול לעניין את הציבור הרחב.
מקבץ מתוך מגוון סרטים דוקמנטריים שהפקנו בשנים האחרונות, כולל: סרט דוקו-אישי, סרט ביוגרפי, סרט הנצחה, סרט זיכרון, וסרט קולנוע דוקומנטרי. כולם מוגדרים סוג של סרטי דוקו. הדגש כמעט בכל הסרטים היא הפקה שמבוססת על צילומי וידאו של המספרים, וצילומי הסביבה הרלוונטית לסיפורים.
סרט דוק-אישי, שהוא גם סרט זיכרון, שהופק לאחרונה בסגנון 'חיים שכאלה'
מדובר על הפקת סרט דוקו-אישי לזיכרו של העיתונאי אריה כספי, שנפטר לפני 20 שנים. סרט זה, שהוא גם סרט זיכרון, הופק בסגנון 'חיים שכאלה', בו אלמנתו של אריה, חבריו ואישי ציבור מוכרים, מספרים כל אחד על פן נוסף בחייו ועבודתו של אריה כספי, כפי שכל אחד הכיר אותו. הסרט הוא רק באורך של כ- 20 דקות, אבל מרתק מאוד, אפילו את הציבור הרחב, ולא רק את בני משפחתו.
ראו סרט דוקו-אישי שהפקנו לאחרונה
מדובר על סרט דוקו-אישי ארוך (מעל שעה), בו מציגים את סיפור חייו המרתק של קצין בצבא, עם עושר של פעילות ציבורית לאורך 80 שנות חייו. הפקת סרט דוקו-אישי זה התבססה על סיפורים שמוצגים למצלמה על ידי המספר, וכן על ידי חברים וקרובי משפחה שמעשירים את הסיפורים, בחוויות מהצד שלהם. בכך, למרות שמדובר על סרט אישי, המספר את סיפור חייו של המספר, ההפקה של הסרט היא בסגנון 'חיים שכאלה'
ראו דוגמת סרט דוקומנטרי המספר את סיפור חייו של חיים בן ה- 90
מדובר על סרט דוקומנטרי, על חייו של ברוך בו ה-90. סיפור חייו המרתק של חיים, משולב בהיסטוריה של ארץ ישראל, והסרט הדוקומנטרי עובר בין תחנות חייו השונות של חיים, תוך התייחסות לאירועים היסטוריים שקשורים למדינה. בסרט משולבים קטעי ארכיון, ותמונות סטילס מעברו של חיים.
